אטרקציות בצפון - איך הגעתי למרכז המבקרים של ארץ גשור

18 ימים. הילדים בחופשת פסח מבית הספר ומהגן 18 ימים.
יקחו בדיוק 3 ימים עד שאשכח מכל העקרונות שלי ואמצא את עצמי מנשנשת איתם ביסלי על הספה (שאסור ללכלך) ורואה סרטים מצויירים אלימים מידי, מטופשים מידי ובלי שום ערך חינוכי.
 

סטופ


אני יוצאת מהבועה הפרברית והצרכנית שלנו.
אנחנו נוסעים לצפון.


ארזתי את בעלי, שמבחינתו כל מה שצפונית לחדרה זה חו"ל, נהריה זה נורבגיה זה אנקרה, ואת שני הילדים מפוטמי-הבייגלה לתוך הרכב העירוני שלנו, שאפילו הוא הסתכל עליי במבט של "לאן?! מחוץ לגוש דן?? הבאת פספורט?" ועלינו לרמת הגולן.

 

מלאה באופטימיות הדלקתי את הרדיו ושרתי יחד עם חוה אלברשטיין את הנעימות האהובות שלה, והרגשתי טוב, החלון היה פתוח והרגשתי את הרוח בפנים, הכבישים היו פתוחים וחזרה אליי התחושה שיש לי שליטה על החיים שלי. ושליטה על הרכב שלי, כמו פעם כשלא היו בו כיסאות בטיחות, בוסטרים, סל-קלים ומדבקות של דורה על החלון.
פתאום חוה אלברשטיין השתתקה. החוצפנים הכניסו דיסק. מעכשיו זה "נעימות לפעוטות, שירים של חיות". מי יודע מדוע ולמה לובשת הזברה פיג'מה? אני יודעת. כי גם היא נשארת כל חופשת פסח בבית ורואה שטויות בטלויזיה.

 

החלטנו לבקר בהפתעה חברה שגרה בקיבוץ גשור, נסענו בין נופי גולן מהממים, פרות שמנות ושמחות, שמיים כחולים, עצים מתמתחים והרבה הרבה כנרת עד שהגענו לקיבוץ.

 

פרקנו את עצמנו ודפקנו על דלת הבית הקיבוצי של החברה.

שקט.

לא הספקנו לדפוק בפעם השנייה עד שהגיעה השכנה, ועוד מישהי עם עגלול ועוד מישהו על אופניים כדי לספר לי שהיא לא בבית, שהיא נסעה לחתונה במרכז ומי אני ואיך אנחנו מכירות והאם אנחנו קרובות משפחה כי גם לה יש נמשים אבל היא יותר נמוכה ממני ואם אנחנו כבר כאן אז שנלך למרכז המבקרים של "ארץ גשור" כי אין דברים כאלה במרכז וזה בית בד מודרני וכל הילדים בקיבוץ כבר היו שם וכדאי שאקח את הילדים שיילמדו איך עושים שמן זית כי חבל, הגענו עד לכאן.

 

 

וואו. הקיבוצניקים האלה זה משהו אחר.

 

אז הלכנו לבית הבד המודרני של ארץ גשור. שעכשיו כבר ידעתי, שזה שמן זית סופר-איכותי זוכה-פרסים שמכינים בקיבוץ גשור.
במרכז המבקרים יכולנו לראות את כל המכונות הענקיות שמכינות את השמן, וקראנו מה כל אחת עושה. ראינו גם את דודי הנירוסטה העצומים שבהם שומרים את השמן לפני הביקבוק, אבל הכוכבת האמיתית של המופע הזה היא הבוצרת, מעין קומביין שקוטף (בסדר, בוצר) את הזיתים מהר מהר, וכך אפשר להביא המון זיתים לבית הבד תוך בערך שעתיים ולהוציא את השמן מהזית לפני שהוא מתחיל להתחמצן ולקבל טעמי לוואי.מעולה, לא? בעונה של הבציר, בערך נובמבר-דצמבר, אפשר לראות את הבוצרת בפעולה, ובשאר חודשי השנה אפשר לראות בחדר ההקרנה סרט על הבציר.

 

 

מסביב לבית הבד אפשר להסתובב במטעים ולראות את 8 זני הזיתים שצומחים שם. לא יאמן כמה שזיתים מזנים שונים יכולים להיראות כל כך שונה אחד מהשני! מי שרוצה יכול לעשות סיבוב עם מדריך שיודע המוווון על זיתים, עצי זיתים, מטעי זיתים וכל מה שקשור לזיתים.


בחוץ יש גם סככה גדולה שבה אפשר לשבת ולעשות פיקניק בנוף הקסום של רמת הגולן, ולנשום אויר מהסוג שתל אביב לא זוכרת.


ליד הסככה עומדות שתי בוצרות בפנסיה שהבחורים שלי מאוד נהנו לבחון מכל צד. אני העדפתי לחזור פנימה למרכז המבקרים ולפנק  את עצמי בטעימות של כמה סוגי שמן זית (אפילו החריפים, כל הכבוד לי), הרחתי, נגעתי, טעמתי, ואפילו מרחתי טיפה על עור הידיים, כי שמן זית כזה איכותי בטוח יוריד לי קמט או שניים..

 

 

בחנות המפעל פיתו אותי עם 5% הנחה על כל השמנים (חוץ מפחים של 18 ליטר, שיש בהם שמן שיספיק לכם לטיגון כל החיים ואחר כך תוכלו להוריש את הפח הריק לילדים בתור יחידת דיור). יש שם גם סבונים ומוצרי טיפוח אחרים על טהרת שמן זית, כי למה שרק האוכל יהנה מהפלא הזה?

קניתי בקבוק אחד של שמן מזן סורי (שהוא בכלל לבנוני, לכו תבינו) שיבוא לי בול בסלט יווני, ובקבוק אחד של שמן מזן לצ'ינו שיחכה לי במטבח כמו מאהב איטלקי שרוצה לבשל לי, ובקבוק אחד מזן ארבינקה כדי לתת מתנה לאחותי בזמן שאני מסבירה לה איך עושים אותו, איך מגדלים אותו, מה הייתרונות שלו וכמה כדאי גם לה לבוא למפעל, סליחה, לבית הבד המודרני של שמן זית ארץ גשור.

 

שעות פתיחה: ימים א-ה: 8:00-16:00 יום ו: 9:00-13:00 יום שבת: סגור.

הכניסה ללא תשלום

רצוי לתאם הגעה מראש בטלפון: 04-6764036